<h1>אהל מועד שער עירובין דרך א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מבוי שאין לו ד' מחיצות עשאוהו ככרמלית ואם יש ברוח ד' צורת הפתח או לחי או קורה מותר לטלטל ע"י שיתוף.
מבוי רחב עשר אם בא להתירו בלחי או בקורה צריך למעט.
<h2>דף ג:</h2>
אמות שאמרו במבוי הן דחוקות מצומצמות ולא אמרו שוחקות אלא בכלאים ובסוכה ואמה שוחקת יתירה על הדחוקה חצי אצבע ושיעור אמה שוחקת ו' טפחים והטפח ארבעה בגודל וה' באצבע.
<h2>דף ה.</h2>
שמונה דברים צריכים במבוי קודם שיהא מותר לטלטל בו בהכשר לחי או קורה הא'גשלא יהא פתחו רחב מי"א הב'גשיהיו שתי חצירות פתוחות לתוכו הג'גשיהא כל פתח מן החצירות רחב ד' טפחים. הד'גשיהיו שני בתים של שני בנ"א פתוחים לכל חצר מהם. הה'גשיהא לכל בית ד"א על ד"א או יותר. הו'גשיהא כל פתח משני הבתים רחב ד' טפחים הז'גשיהיו לכל בית מהם דיורין אוכלין שם שמקום הפת גורם ולא מקום לינה הח'גשיהא אורך המבוי יותר על רחבו ומה שאין דרך כניסתו נקרא רחבו. היה המבוי חסר א' מכל אלו אינו ניתר אלא בפס ד' מצד א' או בשני פסין מב' צדדין כחצר ודעת רש"י ואהר"א שצריך שני חצירות אלא שבבית א' בכל חצר די לו אבל בירוש' אמרו אין חצר פחותה מב' בתים ומדברי הר"מ נר' שבחצר א' ובית א' ניתר בלחי וקורה. מבוי הפתוח (לרה"ר) [לרה"י] דינו כחצר.
מבוי שאינו רחב ד' טפחים או שאין פתחו רחב ד"ט דינו כסתום.
<h2>דף ה:</h2>
בהכשר מבוי אנו צריכים לעולם בשתי דפנות שבצדדין עומד מרובה על הפרוץ ולא יהא הפרוץ יותר מיו"ד ואם היו קיימות ב' דפנות שבצדדין ונפרצו שתי דפנות שבראשיו אע"פ שפרוץ מרובה על העומד מועיל צורת פתח א' ובראשו הב' לחי או קורה והוא שאין בו יותר מעשר.
<h2>דף ו.</h2>
מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו סמוך לראש הקורה אם אין הפרצה יותר מיו"ד אם קודם שיעמידו הקורה אם יש פס ד' מתיר הפרצה עד עשר בד"א כשהעומד מרובה על הפרוץ ושיש לו במקום שנפרץ גדודין שאין הרבים בוקעין בה לא היה בו א' מאלו צריך צורת הפתח לא עשה פס ד' במקום שהקור' עליו אם הפרצה פחותה מג' הרי הוא כלבוד דמי ואם הפרצה שלשה אינו מתיר והדינין אלו הם בלחי כמו בקורה. במבוי שנפרץ בכותל שבראשו אם אין בפרצה יותר מיו"ד מותר אע"פ שאין בראשו עומד מרובה על הפרוץ, נפרץ המבוי בקרן זוית שבסוף המבוי פירש אהר"א שהיתה הפרצה אוכלת שני ראשי הכותלים כגון קרן כותל מזרחי וקרן כותל דרומי פסול בארבעה שבשיע[ו]ר (ו)זה חשוב בקרן זוית שבסוף המבוי אבל לא בפחות מכן עושה צורת הפתח לפרצה זו אע"פ שהוא כקרן זוית כשר.
מבוי המפולש משני ראשיו לרה"ר ואורך המבוי לארכו אע"פ שאין בו י"ו אמה דינו כרה"ר, וצריך לעשות לשני ראשיו דלתות ננעלות וכן דעת הגאון והר"מ כתב בס' י"ז מהלכות שבת עושה דלתות מכאן ומכאן וא"צ לנעול אלא צריך שיהיו ראויות להנעל, ורשב"א פסק כדברי האומר שעושה בראשו האחד דלתות ננעלות ובראשו השני לחי או קורה, לא היה אורך המבוי לאורך רשות הרבים אינו כרה"ר וכיצד מתירין אותו לדעת הגאון ר"י עושה צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן ודיו ולדעת ר"ח והר"מ צריך דלת ראויה לנעול מכאן וצריך לחי או קורה מכאן. [ז' ע"א] מבוי המפולש לרה"ר מכאן ולכרמלית מכאן ושאינו מפולש אלא לכרמלית משני ראשיו לדברי הכל דינו שוה וא"צ אלא צורת פתח מצד אחד ולחי או קורה מצד האחר. ומבוי עקום מפולש לשני ראשיו תורתו כמפולש ובעקמימותו צריך לעשות הכשרו ובשני ראשיו עושה להם לחי או קורה זה. ולפסק הרשב"א עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן, היה עקום כמין ח' דיו בלחי או קורה מכאן ולחי או קורה מכאן.
<h2>דף ז:</h2>
מבוי שנפרץ לחצר וכותליו נמשכין ונכנסין בפנים המבוי אסור והחצר מותרת אע"פ שנפרצה לצד רשות הרבים לא נשאר משני כותלי החצר פסין ניכרין וגבוהין או פס ד' מצד אחד אף החצר אסורה, עירבו מבוי וחצר יחד אף המבוי מותר. [ח' ע"א] נפרץ המבוי לרחבה של רבים שאין שם דיורין אע"פ שהיא כרמלית אם אינה יתירה על בית סאתים אינה אוסרת ואפי' כותליו של מבוי נמשכין לתוך הרחבה מותר היתה יתירה על בית סאתים אם הוקפה לדירה ג"כ מותר והוא שלא נפרצה הרחבה כנגד המבוי ושלא נפרצו זל"ז בממלואן. מבוי שכלה לחצר או לרחבה אפילו נפרץ במילואו אם היא רחבה יותר צדיה עולין למבוי משום לחי שהלחי מועיל בין נראה מבפנים ושוה מבחוץ בין נראה מבחוץ ושוה מבפנים, היו פרוצין בראשן הא' לרה"ר אם המבוי שכלה להם כלה לצדי רחבה או לצדי חצר ה"ז אסור אע"פ שאילו היה הכל מבוי היה מותר שהרי יש בסוף החצר גיפופי אפ"ה אסור מפני שנראה כמבוי עקום ומ"מ דיו למבוי בלחי לצד החצר והוא שאין בפרצתו עשר.
<h2>דף ח:</h2>
מבוי העשוי כנדל פי' שמשני צדדיו פתוחין למבוי א' גדול הרבה מבואות הרי הוא כמבוי עקום ומפולש שאין עקמימותו מועיל בו ורואין אותו כאילו הוא פשוט ומכשיר המבוי הגדול וכל אחד מן הקטנים כדינם ואם מפולשין לרה"ר משני ראשיהם לדעת הגאון ר"י עושה צורת פתח מכאן ולחי או קורה לראשו השני וכן לכל פתח ופתח של השבילים הקטנים בפתחים שמצד אחד עושה דלת ופתחים שבצד הב' עוש' לחי או קורה ולדעת רש"י עושה צוה"פ לכל מבוי ומבוי באותו צד כפתוח למבוי הגדול שהוא מקום העקמימות והצד הב' של כל מבוי ומבוי מכשיר בלחי או קורה.
<h2>דף יא.</h2>
לרא"ה לענין סוכה משמע דבעי' דפנות כהלכתן ובעי' שיהיו הדפנות סמוכות לקרנות ובקרנות לא מהניא צורת פתח ומכיון דאיכא בקרנות (ו') [ז'] טפחים בכל דופן מהני ביה צורת פתח והוא שלא יהא ברחבו יותר מיו"ד ויהיה עומד מרובה ובמבוי בעינן תרתי בדפנות שבצדדין והם עומד מרובה על הפרוץ ולא יהא יותר מיו"ד ובראשיו מהניא צורת פתח ואע"ג דפרוץ מרובה ובראשו הא' לחי או קורה והוא דאין ברחבו יותר מיו"ד ואע"ג דפרוץ מרובה, ובחצר בעינן תרתי עומד מרובה על הפרוץ ולא יהא יותר מיו"ד בשאר דפנות אבל דופן רביעית בחצר מתכשר בשני פסים משהו או בפס ארבעה גבוה עשרה והוא שלא יהא הפרצה יותר מעשרה ואפשר דצורת פתח מהני בה ואפילו ביותר מעשרה בדופן רביעי בלבד.
<h2>דף יב.</h2>
מבוי שאינו רחב ד' טפחים או שאין פתחו רחב ד"ט דינו כסתום.
<h2>דף יד:</h2>
מבוי שנתן הלחי או הקורה באמצע מה שלפנים מהם מותר אם יש שם כל תנאי מבוי לא היו לפנים מהם תנאי מבוי אין מערבין שם שאין כאן מבוי ואינו ניתר אלא או בפס ד' או בשני לחיים כחצר.
<h2>דף יז.</h2>
שבת הואיל והותרה הותרה בד"א לענין דיורין ואם מבוי נפרץ לחצר מותר שדיורין הם הבאי' בשבת אבל לחי וקורה או מחיצה שניטלה בשבת אסורים אפי' לאותה שבת.
<h2>דף כה.</h2>
כל מחיצה שנעשי' בשבת בשוגג הרי היא מחיצה.
<h2>דף נט:</h2>
עיר של רבים אע"פ שמכרוה ליחיד אם יש לה שני פתחים שנכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו אין מערבין אותה לחצאין שרגליהם של אלו אוסרין את אלו לפיכך אין מערבין אותה אלא מבוי מבוי בפני עצמו ואם עשה לה שיור מותר לערב בפת ושיור זה שאמרנו אפי' אינו אלא בית אחד. עיר שכולה של יחיד אע"פ שאין בה דיורין הרבה שדרין בה בשכירות או בשאלה מערבין את כולה אפי' בלא שיור. כיצד [ע"א] מערבין את העיר מערבין בכל חצר וחצר בפני עצמה אע"פ שמשתתפין בכל העיר שאין סומכין על שיתוף במקום עירוב כדי שלא לשכח תורת עירוב ואחר עושה דלתות ננעלות בלילה ונעשית כל העיר כמבוי אחד ומערבין כולה יחד אבל אין מערבין אותה לחצאין מפני שרגליהם של אלו אוסרין את אלו לפיכך אין מערבין אלא או כולה ביחד או כל מבוי ומבוי בפני עצמו שהואיל שהכשירוה בדלתות ננעלות ראויה היא לערב כולה והרי היא כמבוי אחד שאין מערבין כולו לחצאין אלו לעצמן ואלו לעצמן אלא או כולו ביחד או מקצתו לבד ולשייר מקצתו ולא אסרו אלא לערב כולה לחצאין אבל מותר לערב חצי העיר לבד כדינה או מקצת מבואות העיר לבד כדינן.
<h2>דף סא:</h2>
עיר שכולה גוים וישראל אחד ביניהם אם היא מוקפת ויש לה דלתות ננעלות מותר בכל העיר.
